החלטה בתיק בש"פ 11792/04

           בפניי בקשה שנייה מטעם המדינה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996.

1.        המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של ניסיון לרצח, הצתה, נשיאה והחזקת נשק שלא כדין, התפרצות בכוונה לבצע גניבה וגניבה. את כל העבירות המיוחסות לו ביצע המשיב, כך נטען בכתב האישום, במהלך תקופה בה נמלט מביתו והסתתר במקומות שונים ברחבי הארץ, נוכח חשדות למעורבותו בניסיון התנקשות שבוצע בדודו ובבן דודו. בכתב האישום מתואר כי המשיב הסתתר בין היתר בסוכה ארעית בשטחי כפר נופך, אשר נבנתה על ידי ע.ש. (להלן: המתלונן). האחרון, אשר לא ידע כי המשיב מסתתר בסוכתו, הגיע אליה ביום 9.10.03 על מנת להתקינה לקראת חג הסוכות וללון בה. משהתקרב המתלונן אל הסוכה, כך נטען בכתב האישום, ירה המשיב שני כדורים בראשו וגרם לפציעתו. המתלונן התחנן על חייו וביקש מן המשיב לפנותו לקבלת טיפול רפואי, והמשיב הסיעו לבית החולים תל השומר, שם הניח אותו בפתח חדר המיון ונמלט. במהלך מנוסתו, כך מוסיף כתב האישום ומספר, פרץ המשיב מחסום שהוצב בכניסה לבית החולים, ובסמוך לאחר מכן הצית את רכבו של המתלונן ואת הסוכה, על מנת שאלה לא ישמשו כראיות נגדו. כתוצאה מן הירי נגרמו למתלונן פגיעות חמורות ושיתוק חלקי בצדו השמאלי, והוא נזקק לניתוח, לטיפול ולשיקום ממושך. באישום נוסף הכלול בכתב האישום נטען כי במהלך חודש נובמבר 2003 התפרץ המשיב לבית במושב גבעת כח וגנב ממנו תיק ובו מסמכים וכסף. עוד נטען כי ביום 16.12.04 נעצר המשיב בעלית גג בבית בכפר נופך כשברשותו אקדח, בו החזיק שלא כדין.

2.        כתב האישום נגד המשיב הוגש ביום 4.1.2004, ובד בבד עמו הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 9.2.04 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב בנוגע למעשים המיוחסים לו וכי נוכח מעשים אלו קמה נגדו חזקת מסוכנות סטאטוטורית אשר לא הופרכה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מחומר הראיות עולה חשש לשיבוש מהלכי המשפט, ועוד קבע כי בנסיבות המקרה קיים חשש להימלטות המשיב מאימת הדין. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו נדחתה ביום 26.8.2004.

3.        בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, פנתה המבקשת לבית משפט זה וביקשה להאריך את מעצרו. המשיב, שציין כי בכוונתו להגיש ערר על החלטת המעצר המקורית, הסכים לקבלת הבקשה, וביום 24.10.2004 הוארך מעצרו בתשעים ימים (החלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 8792/04). ביום 21.11.2004 אכן הגיש המשיב ערר לבית המשפט זה על החלטת המעצר המקורית. הערר נדחה ובהחלטתו בעניין זה מיום 2.12.2004, ציין בית המשפט (כבוד השופט א' א' לוי) כי קיימים אמנם קשיים מסוימים בחומר הראיות בכל הנוגע לזיהויו של המשיב על ידי המתלונן, אולם נגד המשיב קיימות ראיות לכאוריות אחרות וביניהן איכון מכשיר הטלפון הסלולארי שלו בזירת העבירה. בית המשפט הוסיף וציין כי סירובו של המשיב לשתף פעולה בהליכי החקירה ובמסדר הזיהוי, פועל אף הוא לחובתו. עם זאת, כך העיר בית המשפט, הקשיים שנתגלו בחומר הראיות בכל הנוגע לזיהוי המשיב על ידי המתלונן מחייבים וביתר שאת כי עניינו יידון במועדים מוקדמים ככל הניתן.

5.        עתה, עם תום תקופת ההארכה הראשונה שבה, כאמור, המבקשת ועותרת להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת. השתלשלות העניינים במשפט כפי שהיא עולה מן הבקשה אינה מניחה את הדעת, בלשון המעטה. בתמצית ייאמר כי עד עתה טרם החלה שמיעת הראיות במשפטו של המשיב, וזאת לא מעט עקב העובדה שהמשיב החליף באופן תדיר את באי כוחו. כך היה בתשעת החודשים הראשונים מאז הוגש כתב האישום, וכך היה, למרבה הצער, גם במהלך תקופת ההארכה הראשונה, אלא שבתקופת ההארכה חלו עיכובים גם מטעמים נוספים וביתר פירוט לגבי תקופה זו: בישיבת תזכורת מיום 31.10.2004 ביקש בא כוח המשיב באותה עת, עו"ד לוי, ארכה בת שלושה שבועות על מנת שיוכל ללמוד את חומר הראיות אך בישיבת ההוכחות הראשונה ביום 19.12.2004 ביקש לשחררו מן הייצוג, נוכח רצונו של המשיב לשכור את שירותיו של עו"ד חכם. ישיבות ההוכחות שנקבעו לאותו יום ולימים 20.12.2004, ו-21.12.2004 בוטלו מטעמי בית המשפט, אך גם בישיבה שנתקיימה ביום 26.12.2004 לא החלה שמיעת ההוכחות, הפעם נוכח מחדל המבקשת אשר לא זימנה לאותה ישיבה את המתלונן למרות הוראת בית המשפט, כמפורט בהחלטה מאותו יום. מכל מקום, עתה קבועים שלושה ימים רצופים לצורך שמיעת ראיות, בימים 17.1.2005, 18.1.2005 ו-19.1.2005.

           המבקשת טוענת כי למרות העובדה שהמשפט מצוי בראשיתו, יש מקום להאריך את מעצר המשיב, נוכח מסוכנותו הרבה והחשש כי ימלט מאימת הדין, וכן נוכח העובדה שהאחריות לעיכוב הממושך בשמיעת הראיות רובצת, רובה ככולה, לפתחו של המשיב. המשיב, מצדו, מתנגד לבקשה, ומציין כי ביטול הישיבה האחרונה רובץ לפתחה של המבקשת כמפורט לעיל. המשיב שב ומפנה לקשיים בחומר הראיות נגדו, עליהם עמד חברי השופט א' לוי בהחלטתו, ומציין כי קשיים אלה מעצימים את הבעייתיות שבמעצרו בלא שהחלה שמיעת הראיות.

7.        סעיף 61 לחוק המעצרים קובע כלל לפיו נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים ומשפטו טרם הסתיים בהכרעת דין, ישוחרר ממעצרו. עם זאת, מאפשר סעיף 62 לחוק להאריך את המעצר מעבר לאותה תקופה במקרים ראויים המצדיקים זאת. כבר הוטעם כי השימוש בסמכות מכוח סעיף 62 צריך שייעשה במשורה ויש להישמר לבל יהפוך החריג לכלל (ראו: בש"פ 4150/99 מדינת ישראל נ' אמזלג (לא פורסם); בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)). בהחלטה בעניין זה יש לערוך איזון עדין בין שיקולים שונים: מחד גיסא הצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו מפני מי שעלול לפגוע בו והצורך להבטיח את ניהולם התקין של ההליכים, ומאידך גיסא הקושי שבשלילה נמשכת של חירותו של מי שעומדת לו חזקת החפות. עוד נקבע לא אחת כי ככל שמתארכת תקופת המעצר משתנה האיזון בין שיקולים אלה, והשיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם מלכתחילה לא תמיד יהא בהם כדי להצדיק את המשך המעצר (ראו: בש"פ 7968/95 סרברו נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5) 95).

8.        במקרה שבפניי, מסוכנותו של המשיב אינה צריכה הסבר והיא עולה מן המעשים הקשים המיוחסים לו, כמו גם מעברו הפלילי המכביד בעבירות אלימות ובעבירות סמים. למסוכנות זו מצטרף החשש לשיבוש מהלכי משפט נוכח מעשי ההצתה המיוחסים למשיב במטרה להעלים את חומר הראיות נגדו, וכן קיים חשש להימלטות מאימת הדין, נוכח הימלטותו של המשיב לאחר שנחשד בניסיון ההתנקשות בדודו ובן דודו, כמפורט לעיל. אל מול שיקולים אלה ניצבת ועומדת העובדה שהמשפט מצוי אך בראשיתו, ומאז הגשת כתב האישום, משך שנה, לא החלה שמיעת הראיות. אמנם, חלק לא מבוטל מן האחריות למצב שנוצר רובץ לפתח המשיב אשר סירב להיות מיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית אך לא פעל באופן הולם להסדיר את ייצוגו באופן פרטי. יחד עם זאת, יש ליתן משקל ממשי לכך שהמשפט טרם החל ולא רק מסיבות התלויות במשיב, והוא צפוי להימשך פרק זמן שלא ניתן להעריכו עתה. ולכך יש להוסיף את הקשיים הראייתיים בזיהויו של המשיב על ידי המתלונן עליהם עמד חברי השופט א' לוי, קשיים שבגינם יש לייחס חשיבות רבה עוד יותר לעובדה ששמיעת הראיות טרם החלה.

9.        באיזון בין מכלול השיקולים שפורטו החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, ולהאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים. במהלך תקופה זו עתידה להישמע עדות המתלונן, וניתן להניח כי תתקיימנה ישיבות נוספות להוכחות ושמיעת המשפט תעלה על דרך המלך. מכל מקום, בתום תקופת ההארכה הנוכחית יהיה ברור יותר לוח הזמנים לסיומו של המשפט, וכן תתבהר התמונה בשאלת הזיהוי. כל הנתונים העדכניים הללו ראוי שיעמדו בפני בית משפט זה, אם יתבקש להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת.

           אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 2.1.05 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1001/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, כ"ד טבת תשס"ה (05.01.05).

                                                                                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: